טכנו אפיק אביב (1999) בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1.ערעור על דחיית בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל ביום 11.11.09 על ידי כב' הרשמת ג'רבי, בת.א. 1961/09 (בקשה מס' 5), החלטת כב' הרשם כפכפי מיום 28.4.2010 וערעור שכנגד על אי התניית מתן רשות להגן בערובה, ושימוש בעיקול הזמני שלא בוטל חלף ערובה (החלטה מיום 28.4.2010, בקשה מס' 5). ב"כ המערער טען כי הערעור שכנגד הוגש באיחור ודינו להימחק על הסף שכן מדובר בשתי החלטות נפרדות. החיבור בין שני ההליכים נעשה על ידי כב' הרשם כפכפי כי קבע שהטענות נגד העיקול קשורות לטענות ההגנה שהעלו המערערים.

2.הטיעונים של המערערים כנגד החלטת כב' הרשם בעניין בקשתם לביטול העיקול הזמני הם שכב' הרשם טעה כאשר קבע שבמועד הטלת העיקול היה למשיב, המערער שכנגד, יסוד סביר להניח כי החברה בקשיים ממשיים (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורה 28), מהטעם שהמערערת לא פירטה בבקשתה תשתית עובדתית נרחבת לגבי טיב פעילותה והיקפה (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורות 25-26).

כמו כן, נטען כי העיקול הזמני מושא הערעור הוא עיקול שני כאשר העיקול הראשון הוטל ביום 20.7.09 לאחר מתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 8.7.09 (להלן: "העיקול בפסה"ד"). פסה"ד בוטל לבקשת המערערים ביום 29.10.09. העיקול בפסה"ד לא בוטל באותו מעמד. לאחר חלוף זמן של העדר תגובה של הצד שכנגד בוטל גם העיקול ביום 4.11.09. העיקול הזמני מושא הערעור הוטל לבקשת ב"כ המשיב שהוגשה ביום 10.11.09.

נטען שביטול העיקול בפסק הדין יצר מעשה בית דין ועל כן טעתה כב' הרשמת ג'רבי כשהטילה את העיקול הזמני ביום 11.11.09. נטען שכב' הרשם כפכפי לא דן בטענה זו בהחלטה בדבר ביטול העיקול הזמני. טענה נוספת היא שבית המשפט לא קבע דיון בבקשה לביטול העיקול על פי מצוות מחוקק המשנה, תוך 7 ימים, עד לדיון בפני כב' הרשם כפכפי ביום 28.4.2010 (תקנה 367 (ג) לתקסד"א).

נטען גם כי בית המשפט לא בחן מחדש בעת שדן בבקשת ביטול העיקול את הבקשה לעיקול זמני, הגם שנדרש לכך ולא נימק מדוע מצא קיומם של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין [תקנה 374 (ב) לתקסד"א; רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפעולים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789 (1997) (להלן: "עניין-מרגליות")]. נטען כי המערערים הוכיחו כי לא תהיה הכבדה על ביצוע פסק הדין, כנגד גרסת המשיב, שנסמכה על עדות מפי השמועה.

3.בערעור שכנגד תוקף ב"כ המשיב, המערער שכנגד, את ההחלטה בדבר מתן רשות להגן המותנה בהפקדת ערובה כאשר העיקול הזמני יהווה את הערובה.

4.כל אחת מההחלטות מושאי הערעור והערעור שכנגד הינן החלטות אחרות של רשם, וכל אחת מתייחסת לבקשה נפרדת. הבקשה לביטול העיקול הזמני היא על פי תקנה 367 לתקסד"א והעיגון שלה הוא שהחלטה בבקשה לעיקול זמני מסיימת את ההליך, וכדי לבטל את העיקול הזמני, יש לבקש ביטול ההחלטה שקיבלה את הבקשה לעיקול זמני. בכך שונה הסעד הזמני של עיקול, שמקורו בעיקול העותמני, מיתר הסעדים הזמניים מושא פרק כ"ח לתקסד"א שמקורם בדיני היושר האנגלים, כי היא מהווה מעין "הוצאה לפועל מוקדמת" (עניין-"מרגליות"). הבקשה לרשות להגן היא על פי תקנה 204 לתקסד"א, פרק ט"ז והיא אינה מהווה חלק מהסעדים הזמניים, פרק כ"ח לתקסד"א. מטרת ההליך לבחון האם בפי הנתבעת הגנה כנגד התביעה בסדר דין מקוצר. לא ניתן להימנע מבחינת סיכויי ההגנה גם בהליך של ביטול עיקול זמני, אך אין זה עיקר ההליך. כי סימן א1 העוסק בעיקול זמני נכלל בפרק כ"ח, העוסק בסעדים זמניים, המחייב את בית המשפט לבחון את העיקול המבוקש עפ"י עקרונות , דהיינו האם העתירה לסעד זמני בוסס על ידי המבקש (תקנה 362 לתקסד"א ; עניין – מרגליות).

הטענה של המערער שכנגד היא שהערעור שכנגד הוגש במועד כי הוא מתייחס לאותו עניין מושא הערעור ודי ב"קשר רופף" ו"זיקה כלשהי".

כאמור לעיל, אין קשר בין ההליך של ביטול עיקול זמני להליך של מתן רשות להגן. הייעול של הזמן השיפוטי יצר קשר במקום שלא אמור היה להיות קשר. החלטת כב' הרשם בדבר התניית מתן רשות להגן תוך שימוש בעיקול שהוטל כערובה יצרה את הבסיס להגשת הערעור שכנגד (תקנה 434 לתקסד"א); לכן אינני דוחה את הערעור שכנגד על הסף מחמת איחור.

דיון בערעור העיקרי

5.יחד עם בחינת עילת התביעה והשאלה האם באי מתן הצו תהיה הכבדה על ביצוע פסק הדין נדרש בית המשפט גם לבחון האם הבקשה נסמכת על ראיות מהימנות לכאורה [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 518 (מהדורה שמינית, 2005)]. משמע, שהחשש הסביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין צריך להתבסס על ראיות מהימנות, לכאורה.

החלטת כב' הרשם כפכפי מתמקדת בסיכויי ההגנה והחסר של מידע וראיות לכאורה מצד המערערת מס' 1 , הנתבעת מס' 1, לגבי מצבה הכלכלי. המסקנה של כב' הרשם הייתה שלפיכך בעת הגשת הבקשה היה למשיב יסוד סביר להניח כי המערערת מס' 1 בקשיים ממשיים, ואם מסקנה זו אינה תקפה יותר, יהיה בידה להציע ערובה אחרת.

אין בהחלטה פירוט מדוע למשיב היה יסוד סביר לחשש שהמערערת מס' 1 בקשיים כלכליים. בהחלטה המטילה את העיקול אין הנמקה מה הן הראיות המהימנות לכאורה לחשש להכבדה. עם הכללת העיקול הזמני בפרק כח' לתקסד"א נדרש בית המשפט הדן בביטול העיקול, לנמק בהחלטה הדוחה את הבקשה לביטול העיקול גם אם סיכויי ההליך, מאזן הנוחיות, לפי תקנה 362 לתקסד"א וכן מה הן הראיות המהימנות לכאורה להכבדה לביצוע פסק הדין, אם התביעה תתקבל [ רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Inc (טרם פורסם, 28/11/07 )].

ב"כ המערערים טוען כי בית המשפט קמא נתן אמון בגרסת המצהיר מטעם המשיב, המערער שכנגד, ללא בסיס. בהעדר הנמקה לגופה לא ניתן לבחון שאלה זו, עד שאותה הנמקה תינתן.

הטענה כי ביטול העיקול שניתן אגב פסק הדין, יצר מעשה בית דין נדחית, כי מדובר בהחלטה שניתנה לאחר מתן פסק הדין, ואין בה בין קביעת עילה ובין קביעת פלוגתא.

טענה נוספת שעלתה היא שבית המשפט, כב' הרשמת ג'רבי, לא קבעה דיון בבקשה לביטול עיקול במשך חודשים לא מועטים. טענה זו מוצדקת. מצוות מחוקק המשנה היא שבקשה לביטול עיקול זמני תקבע לדיון בהקדם ולא יאוחר משבעה ימים (תקנה 367 (ג) לתקסד"א), בכפוף לאפשרות לקביעת דיון במועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו.

6.לפיכך, הערעור מתקבל במובן שההחלטה מיום 28.4.2010 מבוטלת, ככל שמדובר בבקשה לביטול העיקול ועל כב' הרשם כפכפי להשלים החלטתו ולנמק מה הן הראיות המהימנות, לכאורה, המבססות את מסקנתו שיש חשש סביר שהחברה לא תוכל לכבד את פסק הדין , אם התביעה תתקבל.

7.דיון בערעור שכנגד

בא כח המערער שכנגד תקף את החלטת כב' הרשם כפכפי בהעדר קביעה של ערובה, כתנאי למתן רשות להגן, הגם שעולה מהחלטת כב' הרשם כפכפי כי מצא לנכון להתנות את מתן הרשות להגן בערובה.